ב. למשיבה מיוחסות עבירות הריגה והשמדת ראיות.

ג. לשני המשיבים מיוחסות עבירות קשירת קשר לפשע ושוד.

כתב האישום שהוגש כנגד המשיבים, בעל ואישה, מייחס להם אחריות למעשה זוועה אשר מלים יקצרו מלתאר. המשיבים מואשמים כי - על רקע איבתו של המשיב לדמיטרי אושרנקו, מעבידו לשעבר שפיטר אותו ממקום עבודתו כרב-מלצרים במועדון - קשרו קשר לפגוע בדמיטרי וכן לשדוד את הפידיון שיתקבל באחד הערבים במועדון.

בהכנותיהם למימוש הקשר ניצלו המשיבים את העובדה כי המשיבה שימשה באותו תפקיד שממנו פוטר בעלה. כך יכולה הייתה המשיבה ליטול מבעוד מועד ובגניבה מאחותו של דמיטרי את מפתח ביתו של דמיטרי, ולהעבירו למשיב, ששכפלוֹ; לאחר מכן ערך המשיב סיור מקדים בדירה. ועוד, בין יתר הכנותיו, רכש המשיב כרטיסי טלפונים ניידים ללא רישום בעלות, שבאמצעותם הכין טלפוניים מבצעיים בהם יוכלו המשיבים לתקשר זה עם זה , והצטייד באביזרים שונים כמיכל בנזין ואזיקוני פלסטיק.

כמועד לביצוע מזימתם בחרו המשיבים ביום שישי, 16.10.09, ערב שבו תיחגג במועדון - אותו מועדון עצמו - מסיבת יום ההולדת של בתם בת השבע-עשרה; וביום המיועד, בדרכם למימוש המזימה, קיבלו השניים מידי אחותו של דמיטרי את עוגת יום ההולדת שאפתה לרגל החגיגה.

באותו לילה, בתאריך 17.10.07, בסביבות השעה 02.00, החל המשיב בהוצאתו לפועל של הקשר לפגוע בדמיטרי ולבצע שוד. המשיב נכנס לבית משפחת אושרנקו כשבכליו סכין שלהבו בן עשרים ס"מ, מצת, מיכל בנזין, גרב לכיסוי פניו ואזיקוני הפלסטיק – ופתח במסע רצח בני הבית, בדם קר ובאכזריות תהומית בין השאר לצורך מימוש הקשר וכדי להקל על ביצוע השוד. כך, בתוך פרק זמן של כארבע שעות – שבמהלכן, בסביבות השעה 04:36 ובהתאם למתוכנן ביניהם, הודיעה המשיבה למשיב באמצעות הטלפון המבצעי על עזיבתם של דמיטרי, אדוארד וטטיאנה את המועדון - מצאו את מותם מידיו של המשיב, בזה אחר זה, אם המשפחה לודמילה, אבי המשפחה אדוארד, הרעייה טטיאנה, התינוק נתנאל, הפעוטה רושל ולבסוף דמיטרי עצמו. מעשי הרצח בוצעו כאשר המשיב דוקר את כל הקורבנות דקירות רבות ועמוקות בכל חלקי גופם; את נתנאל התינוק חנק המשיב למוות ורוצץ את גולגולתו. המשיב דקר את גופתו של התינוק לא פחות משמונה פעמים בחזה ובגב.

משסיים את מעשי הטבח ביקש המשיב להצית את הדירה ולהביא לפיצוצה: לשם כך שפך ברחבי הבית בנזין, הצית מגבת ושתיים מן המיטות בחדרים שונים, פתח את ברזי הגז ונמלט עם הכספים שהביאו עמם אדוארד ודמיטרי וכן עם צרורות המפתחות שלהם. תוכניתו להצתת הבית לא צלחה אך ורק בשל מנגנון בטיחות בכיריים. המשיב הגדיל לעשות ולאחר כל אלה המשיך למועדון וניסה לפתוח את דלתותיו על-מנת לגנוב מתוכו כספים נוספים.

בו ביום הוא נמלט למצרים, ואילו המשיבה, ביחד עם אביו של המשיב, יצאה למבצע להשמדת ראיות השמידה את הראיות המפלילות - הסכין, הבגדים והמגבת המגואלים בדם, מכשירי הטלפון הסלולאריים, צרורות המפתחות שגנב, הצרור ובו מפתח דירת אושרנקו שגנבה המשיבה. המשיבה פעלה בקור רוח ובאופן שיטתי, כשהיא עוברת ברחובות העיר ראשון לציון וביחד עם אביו של המשיב הם מפזרים את הראיות המפלילות במקומות שונים.

המשיבה המשיכה לנצח על המלאכה והציעה למשיב לחזור על מנת ששניהם ילכו יחד עם יתר האבלים ללוויית הנרצחים כדי שלא לעורר חשד, והמשיב פעל בהתאם לניצוחה.

רק לאחר כל אלה, נמלטו המשיבים ונתפסו כשברשותם כרטיסי טיסה לרוסיה.

למבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיבים, וביניהן:

ד. הודיות המשיב בעובדות המיוחסות להם והודיית המשיבה במרבית העובדות המיוחסות לה;

ה. הובלה ושחזור שביצעו המשיבים;

ו. ד.נ.א של המשיב נמצא על בגדים שהותיר בזירת העבירה;

ז. הודיות בני משפחת המשיבים בביצוע עבירות לאחר הרצח - הודיות אשר קושרות את המשיבים למיוחס להם;

ח. ראיות תקשורת – לרבות פלטי תקשורת, איכונים ועוד – הקושרות את המשיבים לטלפונים המבצעיים ומלמדות על התקשורת ביניהם בשעת מעשה;

ט. ראיות תקשורת לגבי הודעות SMS שנשלחו ע"י המשיב ו/או בהוראתו במהלך ביצוע המעשים.

על פי הבקשה למעצר בני הזוג עד לתום ההליכים, במעשיהם של המשיבים טבועה אכזריות שאין כדוגמתה, המבטאת מסוכנות ברורה וחד-משמעית. מסוכנותם נלמדת כבר מעצם התוכנית שרקמו, בדרך של שוד את מי שמספק את פרנסתם והתכנון לפגוע בדמיטרי; והיא עולה גם משרשרת פעולות ההכנה והפעולות שלאחר מעשה, המשקפות תכנון מדוקדק, תחכום, העזה ונחישות עבריינית אלימה וחסרת מעצורים. מכל אלה עולה בבירור החשש כי שחרורם יסכן את שלום הציבור, עילה למעצרם לפי סעיף 21(א)(1)(ב) ולפי סעיף 21(א)(1)(ג)(1) ו- (4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו 1996 (להלן – חוק המעצרים).

המשיבים נתפסו כשברשותם כרטיסי טיסה לרוסיה. תכנית מילוט זאת והאופן שבו פעלו להשמדת ראיות העשויות לקשור אותם למעשי הזוועה, מקימים עילה נוספת למעצרם לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, היינו קיים יסוד סביר לחשש ששחרורם של המשיבים יביא לשיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להשפעה על עדים או לפגיעה לראיות בדרך אחרת.

בנסיבות דנן אין כל חלופה שיש בה כדי להבטיח את מטרות המעצר.